הסיפור של ברנדון סנדרסון – הגשמת החלום לא חייבת להיות רק פנטזיה

הגשמה היא פנטזיה

הכל התחיל בכך שרציתי לקרוא ספר.

אחרי תקופה ארוכה של התמקדות בספרים של שיפור עצמי שהיו אמורים להפוך אותי לחד כמו שד, רגוע כמו נזיר בודהיסטי ויעיל כמו גננת עם 40 ילדים בגן…

הפעם רציתי לקרוא משהו אחר, משהו שהוא יותר ניקוי ראש ופחות  לימודי.

אז אם כבר ניקוי ראש החלטתי ללכת על אסקפיזם מוחלט ולמצוא ספר פנטזיה טוב. בהתחלה חשבתי על ללכת על כיוון נוסטלגי ולקרוא ספרים שקראתי מזמן שהייתי נער, אבל לאחר מכן החלטתי לבדוק דברים עדכניים.

מפה לשם (ומשם לפה), בגלל שאני בן אדם יסודי החלטתי שאם כבר להשקיע מזמני, אז למצוא באמת מהם סדרות הספרים שמדברים עליהן כרגע.

ואז הגעתי לסופר אמריקאי שטרם יצא לי לשמוע עליו (בניגוד לכמה מליונים אחרים) בשם ברנדון סנדרסון. ראיתי שהוא סופר מאוד מוערך ומצליח בתחום.

אבל מה ששכנע אותי סופית לקרוא את אחד הספרים שלו, היה דווקא הסיפור האישי שלו. סיפור שמקפל בתוכו את כל החלקים החשובים על התמדה, שיפור יכולת, עמידה בלחצים מהסביבה מתוך אמונה עצמית, וקצירת פירות של כל אילו לאחר כמה שנים.

 

הצלחה לא פוטוגנית

הסיפור של סנדרסון דומה אבל עם זאת שונה מסיפורי ההצלחה והגשמה הרגילים על כוכבי ספורט, אנשי עסקים ושחקנים שהתמודדו עם קשיים וקיבלו הרבה “לא” בתחילת דרכם.

אנחנו אוהבים לשמוע סיפורים כאלו, כי הדרך ‘והמאבק’ של אותם אנשים היא מאוד פוטוגנית- קל לנו לתאר את הספורטאי שסבל מפציעה, או איש העסקים שהתמודד עם קשיים כלכליים באמצע הדרך. אילו נושאים שמוכרים לנו, גם אם בהקשרים שונים.

שזה נגוע לכתיבת ספרים, ובכן.. זה נשמע פחות הרואי כאשר אנחנו מתארים לעצמנו סופר עם מראה חנוני משהו, שבמקום לרוץ ולהיכשל או עבר רץ בין פגישות עם משקיעים, יושב וכותב שעות על גבי שעות.

אתם מתארים לעצמכם איזו חברה עושה פרסומת בטלוויזיה ומנסה לעורר השראה כשאר מצלמים בחור צעיר יושב שעות ומקליד ופעם בכמה זמן שולח אימייל למוציאים לאור? לא משהו מרגש לצילום.

אבל סיפור הזה מרגש וחשוב דווקא בגלל שהוא לא פוטוגני, כי גם המטרות והחלומות שלנו לא תמיד יראו למישהו אחר פוטוגניות, גם אם לנו הם יפים ופוטוגניים כמו דוגמנית או דוגמן-על (אנחנו שוויוניים פה).

 

החלום

ברנדון סנדרסון היה בחור אמריקאי ממוצע שבגיל 21 החליט שהוא רוצה להיות סופר ולהתפרנס מזה (לא היה חייל משוחרר, אז כנראה שזה קסם לו יותר מטיול גדול במזרח או דרום אמריקה 😎 ).

הוא שמע שלרוב הספרים הראשונים שסופרים כותבים לא יוצאים משהו (כלומר על הפרצוף) אז הוא החליט שהוא יקדיש כמה שנים כדי לכתוב ולהשתפר וכך בין 97′ ל-99′ הוא כתב לא פחות מ-5 ספרים.

הוא לא עצר שם, למעשה הוא ישב וכתב במשך שש שנים, שנים-עשר ספרים לפני שהתחיל לראות כסף או למכור אפילו אחר מהם. כן 12 ספרים.

הוא המשיך לכתוב ספר אחר ספר, כשאף אחד מהם לא התקבל לפרסום, וסנדרסון לא קיבל הכרה ובטח שלא תשלום (לפי ההספק כנראה שהוא לא סובל מפרפקציוניזם..)

בסרטון למטה הוא מספר חלק מהדריך המעניינת שלו (אם פחות נוח לכם עם האנגלית לא נורא בהמשך המאמר אני מתייחס לנקודות העיקריות).

 

עקרונות להצלחה והגשמת חלומות

הסיפור של סנדרסון הוא מודל יפה לדרך שעושים יזמים ואנשים שונים בדרך להגשמת המטרה שהם רוצים. המטרה היא החלום הראשוני, לאן רוצים להגיע ומה רוצים להשיג, התמונה של איך יראה העתיד הזה.

לאחר מכן מגיעה התחלת הדרך להגשמת החלום. הדרך כוללת עבודה והתמדה בדרך, שיפור יכולות, אמונה עצמית בזמן שהסביבה סקפטית ואפילו משבר אחד או יותר שמערערים את התקווה שלך.

אז הנה העקרונות להגשמה, כאשר הסיפור של סנדרסון משמש כדוגמה:

 

1. התמדה ושיפור עצמי

סנדרסון מספר שהחמישה ספרים הראשונים היו מבחינתו סוג של אימון, למעשה הם שימשו אותו כדי לשפר את יכולת הכתיבה שלו. הוא לא באמת ציפה שהוא יכתוב את הספר הראשון, יהיה כותב מוביל שיכבוש את העולם.

הוא שמר על ענווה, היה ריאלי ונעזר בנסיון של אחרים לפניו. הוא הבין שהוא יצטרך להתמיד ולשפר את היכולות שלו כדי להיות סופר מצוין כמו שהוא חולם.

הוא גם לא הגיע מבית עשיר, את כל תהליך הכתיבה והשיפור שלו הוא עשה תוך כדי שהוא סטודנט לתואר ראשון. את ‘חיי הלילה הסוערים’ שלו הוא בילה בעבודות שאפשרו לו לכתוב, כמו פקיד קבלה במשמרות לילה במלון.

העיקרון: כדאי להבין שיש דרך לעבור, לוקח זמן מסוים כדי שנוכל להיות מומחים בתחום שלנו. יש דרך של לימוד ושיפור יכולות מבורך.

 

2.אמונה עצמית תחת פקפוק של הסביבה

סנדרסון מספר שכשהגיע לספר השישי הוא הרגיש שהוא כבר התחיל לכתוב ברמה גבוהה, זאת לעומת המסרים מהסביבה ששידרו משהו אחר: הוא כל פעם קיבל “עצות מועילות” שכדאי לו לכתוב כמו כתבים אחרים, או שכדאי לו לקצר את הספרים שלו כי הם ארוכים מידי.  (אילטוסטרציה של הסביבה:  🙄 )

הוא בהתחלה הושפע מהקולות האלו, וכתוצאה כתב ספרים בדרך שונה והיקף שונים ממה שרצה, והוא מצא לדבריו את התוצאה מחורבנת למדי.

לכן הוא לקח החלטה שאם הוא כבר כותב, הוא יעשה את זה בדרך שהוא חושב שהיא הנכונה לו, גם אם זה לא יוביל אותו למכור את הספרים שלו.

העיקרון: כשאנחנו הולכים בדרך שבחרנו, ובמיוחד שאנחנו עושים משהו שהוא קצת שונה מהרגיל (ובמיוחד מי עקשן ומתמיד), צפוי שניתקל בדרך בקולות סקפטיים שיגידו לך למה זה לא יעבוד או כדאי לעשות את זה אחרת.

היתרון לעשות דברים בדרך שאנחנו חושבים שהיא הנכונה היא לא רק שהיא להוביל אותנו להצלחה (זה החלק הברור).

היתרון הנוסף הוא שברגע שאנחנו עושים את הדברים שאנחנו חושבים נכונים ולא מתפשרים ומנסים לחקות מישהו אחר, אנחנו יותר שלמים עם התוצאות. גם אם ניכשל נדע שלפחות עשינו את המקסימום שיכולנו בדרך שרצינו.

 

3.המשבר במהלך הדרך

אי שם באמצע הדרך שוב בזמן שהוא קיבל דחיות אחר דחיות הוא התחיל לחשוב עם עצמו, מה יקרה עם הוא יכתוב מאה ספרים שלא יפורסמו? האם הוא עדיין יהיה בסדר עם זה?

התשובה שלו לעצמו היתה כדלקמן וכלדהלן: להמשיך בדרך שלו ולכתוב את הספרים גדולים, הכי מדהימים ונותנים בראש שהוא יכול, תוך שהוא מתעלם מדעות של אחרים, בזמן שהוא כותב בסגנון שהוא היה רוצה לקרוא.

אתם מתארים לכם שזה לא מובן מאליו. האם הייתם מסוגלים לעשות משהו שאתם ומאמינים בו גם במחיר שלעולם לא לקבל הכרה, שאף אחד לא יעריך את התוצר ואולי אפילו את המאמץ שלכם (חוץ מאמא כמובן) ?

סנדרסון לקח את המשבר הזה כהזדמנות להיזכר ולחדד את המטרה והדרך שבהן הוא מאמין ובעצם יצא מהמשבר עם עוד מוטיבציה לכתוב אפילו ספרים טובים יותר.

העקרון: משבר הוא חלק מהדרך, הוא יאתגר את התפיסות שלך ובעצם יבדוק כמה אתה מאמין בעצמך וביכולות שלך. המשבר הוא הזדמנות לבחון האם מה שאנחנו עושים הוא באמת מתוך תשוקה פנימית שלנו, או סתם רעיון לעסק שאנחנו נהנים להשתעשע בו, או רוצים לקדם למען גורם אחר (מישהו, כסף וכו’).

 

4.פריצת דרך

ואז קרה השינוי, רגע שהוא כולו “יאבאדבאדו!”.
בשנת 2005 פורסם הספר הראשון שלו “אלנטריס” וקיבל תהודה חיובית. מאז הוא פשוט לא מפסיק לכתוב, שהמניין עומד כרגע על מעל עשרים ספרים (אם יש לכם סקרנים אתם מוזמנים לבדוק ביבליוגרפיה כאן).

בגלל השם טוב והערכה אליו, הוא אפילו נבחר להשלמת סדרת ספרים ידועה של סופר מוערך אחר בז’אנר הפנטזיה שנפטר (רוברט גורדון) וכתב בה שלושה ספרים.

כמה הוא מצליח? מעבר לכך שהוא הופיע כמה פעמים ברשימת רבי המכר, הספרים שלו מדורגים מהגבוהים שיש ע”י גולשים, וחלקם תורגמו לשפות שונות.

למעשה לא משנה אם אתם גרים בצפון הרחוק, במרכז או באילת, אם יצא לכם להגיע לספרייה העירונית (או להציץ באתר שלה) אני יכול להבטיח שכמעט בוודאות תמצאו כמה ספרים שונים שלו שם. מספיק משכנע?  😎

העיקרון: כשמתמידים, הופכים למקצוענים, ממשיכים ומאמינים בדרך שנכונה לך- בסוף תגיע פריצת הדרך. משם, אם אתה באמת טוב וממשיך לפעול נכון, גם קלישאה “השמיים הם הגבול” יכולה להפוך למציאות.

 

רגע של אתנחתא לפני סיום

הסיפור של סנדרסון כאמור הוא מודל נפלא לעקרונות שעומדים מאחורי כל הצלחה.

החלטתי להשתעשע גם בקומיקס קצר שמתאר שיחה תיאורטית בין הספקות של העולם לחלום והאמונה של סנדרסון, דומה לשיחה שיכולה להיות לכל אחד איתנו עם הסביבה (אהבתם? סחבק ישמח שתזרקו איזו מילה בתגובות למטה).

חלומות נגד הסביבה

 

סיכום מסכם

היה לי חשוב לספר על הסיפור של ברנדון סנדרסון לא כי הוא ‘עוד’ סופר מפורסם. היה לי חשוב לספר את הסיפור שלו בגלל שהוא דוגמה מעולה לסיפור הצלחה “לא פוטוגני”, מהסוגים שפחות שומעים, אבל הרבה יותר דומים לסיפור הצלחה של אדם מהשורה.

כשאנחנו רואים לפעמים מישהו מצליח קל לשכוח שהוא עבר דרך מהרגע שהוא התחיל לחלום, עד הדרך שהתחיל את הדרך המשית להגשמה של החלום ועד שהחלום באמת התממש. במקרה של סנדרסון זה לא קרה ביום, לא בחודשים, אלא בכמה שנים.

כדי להגשים את החלום נצטרך להתמיד, אנחנו לא נעשה משהו במשך שבועיים וישר נקבל תוצאות מדהימות, התוצאה היא לרוב משהו הצטברות של הרבה הצלחות קטנות ודברים שבנינו במשך תקופה.

ההתמדה מגיעה שיש לך אמונה עצמית עמוקה, שמה שאתה עושה הוא הדבר הנכון, בדרך והצורה הנכונה לך. הסביבה תאתגר אותנו בדיוק בנקודה הזאת זה, כמעט תמיד יהיה משהו או מישהו חיצוני שינסה לאתגר את הדרך שאתה חושב שדברים צריכים להיעשות.

משברים בדרך יבדקו בדיוק את זה, כמה חזקה האמונה שלנו במה שאנחנו עושים וחולמים?

ואחרי שעמדת בלחצים של הסביבה, האמנת והתמדת יכולה להגיע פריצת דרך. לא תמיד תהיה פריצת דרך, לא תמיד מה שתעשה יצליח בסופו של דבר גם אם התמדת והאמנת.

אבל בסופו של דבר כמעט מאחורי כל הצלחה, יש דרך דומה.

אז אם נזכור להשתמש בעקרונות ההצלחה, נוכל להגשים את החלומות והתוכניות שלנו למרות כל המהמורות בדרך.
הגשמת החלום לא תהיה פנטזיה… אלא אם כן אתם סופרים בז’אנר. 🙂