בהנחה שאנו אנושיים, כולנו חווינו רגש של קנאה מתי שהוא בחיינו. לעיתים אנו מקנאים במישהו שיש לו משהו שאין לנו, או שיש לו משהו שיש לנו אך טוב יותר. כבר בספר בראשית מוזרת קנאה ""וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו." (בראשית ד' 5). בהקשר זה הקנאה של קין בהבל היתה על רקע כך שאלהים קיבל את מנחת הבל אך לא את מנחתו שלו.

קנאה היא בהחלט לא רגש שאופייני רק למבוגרים. רגשות קנאה מופיעים רבות בין ילדים. הם יכולים להופיע כאשר יש מאבק תשומת לב בין אחים על תשומת ליבו של ההורה. קנאה כולה להופיע גם בין כותלי בית הספר כאשר ילד אחד מרגיש שיש ילד אחר שהוא טוב במשהו מסוים יותר, או שיש לו משהו שאין "לי".

הקנאה מתחילה מבפנים כרגש מטריד. היא יכולה להשאר רק כהרגשה פנימית, אך לחילופין יכולה לקבל ביטוי חיצוני. בעולם הילדים ביטוי זה יכול להתבטא כגנב ה (של הדבר שהילד רוצה) או במקרים קיצוניים אף בביטוי אלימות.

רבים החווים קנאה במערכת זוגית, כאשר הם מתקשים לראות את בן זוגם מנהל תקשורת קרובה עם בין המין השני. לעיתים, באופן רגשי, הם אף מתקשים לשמוע על עברו הרומנטי. למרות חוסר ההגיון בקנאה (אפילו קנאה אחורה לעבר) רבים, אפילו מטפלים ידועים טוענים שקנאה היא מעין דלק של הקשר, שבמחסורו חסר משהו מהריגוש. בעינהם חוסר בקנאה בין בני זוג מלמד על כך שבין בני הזוג אין תשוקה והתחושה ההדדית ששורה בניהם היא אדישות.

אז מה היא בעצם קנאה? מאיפה היא נובעת?

מקור הקנאה היא בעצם מהפחד, מהאמונה שאנחנו לא מספיק טובים, או שאין לנו מספיק (אמונה בחוסר). רגשות קנאה יהיו בולטים יותר כאשר יש לנו ערך עצמי נמוך. במצב זה, בו אנו שיפוטיים כלפי עצמנו, תשומת הלב שלנו מופנית החוצה על מנת לקבל אישור לערך שלנו.

כאשר אנו פונים החוצה במצב מעורער שכזה, אנו מרגישים שלאחרים יש דברים אחרים שלנו אין (כסף, יופי וכולי) שאם היו לנו אותם, מצבנו היה טוב יותר. לפעמים מלווה לקנאה רגש של תסכול, של "זה לא מגיע לו".

כפי שראינו , קנאה יכולה להיות גם כלפי מישהו קרוב, חבר, אח וגם כמובן כלפי הבן זוג.זה מחזיר אותנו לשאלה מלמעלה, האם קנאה דרושה בזוגיות?

התשובה פשוטה וקצרה: לא.

קנאה נובעת מפחד ותחושה של מחסור, אהבה לעומת זאת, היא בדיוק ההיפך, היא שופעת וממלאת, היא מרפאת ומעצימה. אהבה גם גדלה ומתעצמת בנוכחות אהבה ממקור אחר. אהבה מובילה לשיתוף פעולה ולא לתחרות. במובן זה, למצוא חיבור בין קנאה לאהבה, דומה למציאת הקשר בין שמחת חיים לציניות.

מדוע אם כך יש המאמינים שמידה מסוימת של קנאה דרושה בקשרים, במיוחד זוגיים?

התשובה לכך היא במערכת האמונות שאנו מחזיקים. כאשר אנו מאמינים במחסור ומתייחסים לעולם החיצוני כמקור מהימן לערך שלנו, אנו אכן נמצא חשיבות בקנאה ולמעשה במידות קטנות היא אף תשרת אותנו. רגש זה ייצור את אותו ריגוש שמניע אותנו. ברמת מודעות זאת, הקנאה תתן לנו דחף לשפר את עצמנו (כדי להיות טובים כמו האחר).

מאידך, פתוחה בפנינו אופציה אחרת. במערכות זוגיות, בה שני בני הזוג מרגישים שלמים ובטוחים בעצמם. כאשר כל אחד מבני הזוג לא מחפש מישהו ש"ישלים אותו" או "יספק" לו ערך שחסר לו בפנים, ניתן ליצור ליצור מערכת זוגית שבה קנאה היא מיותרת.

במערכת זוגית כזאת הריגוש מגיע מעצם השתנות המערכת הזוגית. תהליך זה מגיע מההתבגרות שלנו והלמידה שלנו כפרטים לאורך השני ויכולת שלנו להפרות את המערכת הזוגית יוצרת את הריגוש, אותו ריגוש שנובע עקב הגדילה המשותפת.

כאשר הקנאה בהקשר הלא רומנטי מטרידה אותנו, אנו יכולים לראות בכך הזדמנות לבחון את מערכת האמונות שלנו. מדוע אני מרגיש שמישהו יותר טוב ממני? מדוע אני מרגיש שחסר לי משהו? (על אימון לזוגיות כאן)

הקנאה יכולה לאפשר לנו הזדמנות טובה למבט פנימי ישיר אל הערך עצמי שלנו. זאת הזדמנות לדעת שכל מה שאני זקוק לו נמצא כבר בפנים בתוכי, או בהישג ידי.
​