למה אנשים אוהבים את פורים (וגם למה חלק גם לא)? אם נשאל את רוב האנשים אני מניח שרובם יסכימו שפורים הוא אחד החגים הכי כיפיים והמשמחים במהלך השנה, אם לא הבולט שבהם.
חג תחפושות הוא כמובן לא המצאה ישראלית. ברחבי העולם יש חגים ופסטיבלים שונים בהם אנשים מתחפשים לדמויות מוזרות שרחוקות מהם במציאות. ככל שהדמות שהם מציגים שונה ומפתיעה יותר כך הם יעוררו יותר צחוק ושמחה בקרב הסובבים אותם.
גם תופעות השתטות והשתכרות הופכות לדבר מקובל בתקופות פסטיבלים שכאלו, ורואים בהן סימן חיובי לשמחה וחגיגה, ולא סימן לטיפשות.
אז למה רוב האנשים אוהבים להתחפש?
באופן חברתי כל השנה אנחנו נמצאים תחת ציפיות חברתיות שיוצרות לנו נורמות של מה מותר ומה מקובל. מה שיוצר לנו מראה והתנהגות שהוא פחות או יותר אחידים בין כולנו (אם תראו פרטי לבוש והנעלה יהיה לרוב מאוד קל להבחין לאיזה מגדר הם מכוונים ולאיזה טווחי גילאים).
אנחנו אוהבים לחשוב שהדרך שבא אנו מתלבשים מבטאת משהו מהייחודיות שלנו, דבר שהוא נכון חלקית בלבד, משום שמנעד האפשרויות ש'מותרות' לנו הוא צר מאוד. לכן נביט באופן אובייקטיבי נבחין שצורת ההופעה היום-יומית שלנו לא שונה מהותית מזאת של סביבתנו.
פורים במובן הזה הוא הזדמנות לשחרור
בפורים הכל כמעט מותר ומקובל. גבר מבוגר יכול להתחפש לילדה עם מוצץ או אולי בכלל לגיבור-על. נערה מופנמת יכולה להתחפש לאישה מפתה או כל דמות קיצונית (עבורה) אחרת. זאת משום שבאופן כללי הגבולות האפשריים 'המותרים' הם רחבים מאוד.
בפורים ככל שתיראה או תתנהג בצורה מוזרה לא תהיה בעיה, תמיד אפשר למשוך בכתפיים ולומר "הא זה פורים". זה משום שהחלק השיפוטי שבנו שכל-כך פעיל בשיגרה וקובע מה 'בסדר' ומה 'לא בסדר' יוצא גם לחופש למספר ימים. כך, כל אחד יכול לבטא את עצמו חיצונית והתנהגותית באופן מלא יותר מבדרך כלל.
אפשר לומר שאולי פורים הוא אולי לא 'הגיוני' אבל הוא נותן לנו רמז על דרך הרבה יותר טבעית ונכונה לחיות את חיינו. דרך שהיא פחות שיפוטית, מקבלת ומשוחררת, כלפי עצמנו וכלפי החברה.
אז למה יש אנשים שלא אוהבים את פורים?
אני מניח שכל אחד מאיתנו מכיר אנשים שמרגישים לא נוח להתחפש, ובאופן כללי ה'שטות' הזאת של פורים זה משהו שצריך לחכות והוא עובר אחרי כמה ימים. הם יעדיפו לא להגיע למסיבות פורים ואם כבר הם יגיעו הם לא יתחפשו ותמיד יוכלו להזכיר את התירוץ האולטימטיבי שלהם ולומר "התחפשתי לעצמי".
ישנן כל מיני סיבות לא להתחבר לחג מסוים, אבל בהקשר הנושא שדיברנו עליו (שחרור מנורמות חברתיות) ישנם אנשים שפחות אוהבים את פורים דווקא משום שהוא מוציא אותם מהאזור המוכר והבטוח שלהם.לרוב מדובר באנשים שהמסגרת והנורמות החברתיות הן נוחות ומאפשרות להם יותר ביטחון. לכן דווקא שבירת הגבולות שיש בפורים היא לא דבר שהם מחכים ומתכוננים לו במשך החודשים שלפני…
לסיום, תרגיל קטן:
אני מזמין אותך לחשוב איך היתה נראית המציאות היום-יומית שלך אם אותה שיפוטיות ונורמות חברתיות היו כבויות כל השנה כפי שה כבויות בפורים.
מה זה היא המאפשר לך לעשות? האם היית חווה יותר שמחה ושחרור?
האם היה לך את האפשרות להיות קצת ממי שאת/ה באמת?
כן, גם פורים יכול לשמש אותנו לפיתוח מודעות וצמיחה אישית 🙂
חג שמח ומבדח!