יש הרבה אנשים שמשיגים ומגשימים את מה שהם רוצים, ויש כאלו שהרבה פחות. אפשר לומר שאצל אותם ‘מגשימים מקצוענים’ יש סוג של כישרון עוזר להם להביא את רצונות שלהם לידי ביטוי. אז מה הוא אותו ‘סוד’ שגורם להם להשיג דברים בזמן קצר? מה הכוח המניע שלהם? (אילו גם שאלות חשובות לכל תהליך של אימון אישי).
יש שלושה גורמים חשובים באותו כישרון שאפשר ללמוד:
מחשבה ועשייה ממוקדת
כאשר אני מדבר על חשיבה ועשייה ממוקדת אני אוהב לעיתים להשוואת בין לייזר לנורה. בשניהם אנו יכולים להשקיע את אותה כמות אנרגיה אך הלייזר יהיה יפיק אלומה חזקה יותר. למה? פשוט מאוד כי הוא מרכז את האנרגיה שלנו לאלומה צרה וחזקה, זאת לעומת מנורה רגילה שמפזרת את האור שלה לכל עבר.
באופן דומה גם אנו יכולים להיות מרוכזים במשהו אחד, או להתפזר עם הרבה רעיונות להרבה כיוונים באופן קבוע. אנשים שמוכשרים במימוש, מתמקדים במה שהם רוצים וחותרים באופן קבוע להשיג אותו. הם לא מבזבזים אנרגיה על עוד הרבה דברים שהם רוצים להשיג במקביל, אלא מתמקדים במספר מצומצם של דברים בכל רגע נתון.
לדוגמה תארו לכם שננסה ללמוד ארבע שפות באותה שנה, רוב הסיכויים שההצלחה שלנו תהיה מוגבלת וסביר להניח שבסופו של דבר לא נלמד אף שפה כפי שצריך. לחילופין אם נלמד רק שפה אחת בצורה ממוקדת ובלבדית, הסבירות שנקלוט אותה הוא גבוהה הרבה יותר (אם נרצה ללמוד עוד שפות תמיד נוכל לסיים עם אחת והמשיך עם השניה)
רגש חזק
זה לא סוג שלרגש יש תפקיד חשוב בחיינו, הוא מה שהופך אותנו לאנושיים. לרוב רגש מתקשר לנו לחלקים פחות ‘הגיוניים’, חלקים שמתקשרים לנו יותר לאספקטים בחיים החברתיים והאינטימיים שלנו, אך פחות בהקשר ‘המעשי’ של החיים, של מימוש והגשמה.
אך זו תפיסה לא מדויקת, זאת משום שלרגש יש תפקיד חשוב בכל נושא שנרצה לקדם. תארו לכם אדם אדיש שלוקח את נושא מסוים בשיוויון נפש למרות שהוא לא שלם איתו. לעומתו תארו לכם מישהו שאותו נושא מעורר בו רגש חזק (שלילי או חיובי). מי לדעתכם סביר יותר שיעשה את השינוי?
תשוקה היא סוג של רגש שגורם לנו לנוע בחיים. תשוקה יכולה להתבטא במגוון צורות ונובעת מהרצון להשיג דבר מוחשי או לא מוחשי – תפקיד, בן זוג מסוים, מוצר ואפילו התעוררות רוחנית. אותו רגש התשוקה הוא למעשה שמייצר לנו ה’דרייב’, הדחף המתמשך לשינוי.
בין המחשבה לבין הרגש
אז דיברנו על מחשבה וממוקדת ועל רגש חזק, אבל חשוב להזכיר את הצורך באיזון של כל אחד מהם וגם האיזון בניהם.
מחשבה ועשייה ממוקדת כפי שראינו היא דבר נפלא שיכול להביא אותנו להתקדמות מהירה והישגים יפים. אך למיקוד מחשבתי ופעולה יש גם צד נוסף – קיבעון. הרבה אנשים פועלים בצורה נחרצת להשיג משהו אך הם מקבלים תוצאות מאכזבות, זאת משום שעקב מיקוד הייתר שלהם הם מתקשים לראות דרכים קלות יותר לעשות ולממש את מה שהם רוצים.
גם השימוש ברגש דורש איזון. רגש חזק ולא מאוזן יגרום לכך שאנחנו נשתוקק לדברים שכלל לא יקדמו אותנו. תשוקה עזה מידי גם עלולה לצבוע לנו כל אי-הצלחה זמנית ככישלון גדול שגודלו כגודל ההשתקקות. בתורות רוחניות שונות מדברים על אי-הצמדות לתוצאה שנרצה. גם בהקשר שלנו כל שימוש ברגש דורש מידה מסוימת של ניתוק מהתוצאה שאנחנו רוצים, כדי שאותו ענין לא ישתלט עלינו. זהו למעשה ההבדל בין הגשמה לאובססיה.
הגישה המאוזנת
בגישת האימון ההוליסטית מבינים את חשיבות האיזון בין הרגש לשכל. פעולות שאין מאחוריהן רגש אמיתי יניבו לרוב תוצאות זניחות ולא עקביות. רגש חזק שאין מאחוריו מיקוד מחשבתי יוביל לפעולות לא ממוקדות והתפזרות ובהתאם גם הרבה הישגים קטנים ללא קשר בניהם.
כדי להגשים משהו בצורה הקלה והמהירה ביותר, כדאי שתהיה הרמוניה בין הראש לרגש. במצב כזה קודם כל נבין מה אנו רוצים באמת (ולא רק מה שאנו חושבים אנחנו רוצים), ובשלב השני נפעל להשיג אותו בצורה ממוקדת ומסודרת.